אני לא מכונה וגם לא כלי, אבל אין לי מושג איך לשתף
לפעמים אני פשוט לא רוצה. לעיתים, העייפות משתלטת עלי. יש מצבים בהם נשארתי עם כעס ועם תסכול. זכורה לי סיטואציה שממש, אבל ממש רק רציתי לישון. אז, שוב אותו הנדנוד מגיע. אולי בכל זאת, מה אני לא שווה? האמירות גרמו לי להרגיש חפץ, כלי לסיפוק ומכונה. נכון, הדבר האחרון שביכולתי לעשות במצבים האלה, הוא להגיד שאני לא רוצה. שלקיים יחסי מין כרגע, פשוט לא נכון בשבילי. הפחד משתלט עלי. פחד שאולי לא ירצו אותי. פחד שאולי הסירוב יתקבל כאישור למצוא אלטרנטיבה בחוץ. חשש שאם אגיד לא, יבינו שנגמרה האהבה. אולי כמו בשירו של ג'וני שועלי "לעיתים" (הטקסט מתאים גם לאישה שפונה לגבר):
לעיתים את לא קולטת שאני איתך/ ואין אחרת/ בכל יום שעובר אני אוהב אותך יותר/ מסתגר בחדרי חדרים שלא יראו בי אבל/ מה את מבינה מה את מבינה/ לא אמרתי שאת לא בסדר/ רק שלא מוצא בי מה להכיר/ תסתכלי על עצמך איך את מתלבשת/ כאילו הולכת למסיבת ריקודים/ ואני עם רוחות הסתיו בשלכת/ עץ עירום כביום היוולדי/ ולעיתים את לא קולטת/ שרק אותך אני רוצה/ ובלעדייך אני כמו סהרורי/ מתהלך בדרכים לא מביט לצדדים/ כי אין אחרת/ מה את מבינה…
יחסי מין הם יחסים מורכבים
אנחנו מקיימים יחסים כמעט בכל רגע נתון בחיים. למשל ברגע זה אני מקיים דיון עם הכלבה האהובה, כשהיא מעצבנת ונובחת בזמן שאני מנסה לכתוב מאמר. אבל, יחסי המין, מקבלים יחס מיוחד. הם מקבלים משמעות אחרת. ניתן לקיים אותם רק במגע, ללא מילים. ניתן לשלב מילים וגם מנגינות. הם יכולים להיות נעימים ומענגים והם יכולים להיות כואבים עד אימה. הכאב יכול להיות פיסי, הכאב יכול להיות רגשי והוא יכול לכלול את שניהם.
אנחנו חיים בחברה בה יחסי המין הם מצד אחד טאבו ומצד שני מוחצנים. למה הכוונה? כבר מגיל צעיר אנחנו מקבלים רמזים על יחסי מין, תלוי בחברה בה אנחנו גדלים. בהמשך, אנו מקבלים מסרים שכאשר נהיה גדולים, נתחתן. לאחר החתונה, נקיים יחסי מין ויהיו לנו ילדים. למה השתמשתי במונח טאבו, מאחר ולפעמים זה ההסבר העיקרי. ולמה התכוונתי במונח החצנה, לכך שאנחנו חשופים לשלטי חוצות עם מסרים מיניים, או למשל לפורנו שיכול לקפוץ בחיפוש אחר המונח "בארבי" עם אחד מהילדים.
בסופו של דבר, המסר העיקרי שעובר, הוא שמרכיב חשוב ו"סודי" הוא יחסי המין. אנו לומדים להתבייש, להסתיר ולהיות במבוכה סביב יחסי מין. במערכות החינוך אין מקצוע על בניית יחסים בזוגיות, לאחר החתונה. אין על כך בחינת בגרות במקצוע יחסים בין אישיים. בפועל, נכפית עלינו "בחינת הבגרות" של ההתנסות האישית. לכן הבעיה היא, שבסופו של דבר רוב הזוגות אינם מדברים ביניהם על יחסי המין. הם לא רכשו כלים ומיומנויות לדבר על מה הם מרגישים, מה הם אוהבים, מה הם מתעבים ומתי הם מעוניינים במגע מיני.
אמת או חובה?
אם נקרא שוב את השיר של ג'וני שועלי כטקסט של גבר או של אישה, הנמצאים במערכת יחסים זוגית. טקסט של בן/בת זוג, המתלבטים בין אמת, לבין חובה. בין ה"חובה", התפקיד המצופה לקיים יחסי מין, לבין האמת. להגיד באופן ישיר אם התזמון מתאים למגע מיני, או לא. הטקסט מדגים, מניסיוני בטיפול זוגי, את הדרך המקובלת לתקשורת זוגית סביב יחסי המין. תקשורת המבוססת על חשש, על פחד מנטישה, על התנהגות ועל מערכת ציפיות.
השיר "לעיתים" עבורי, מדגים את ההתלבטות, את הדיבור הפנימי מול המצוקה. מה יקרה אם אגיד לא. מה יקרה אם לא אעמוד בציפיות. השיר מדגים את חוסר האונים להביע אהבה. הוא מדגים את תחושת חוסר האונים על כך שמעולם לא רכשתי כלים ומיומנויות לדבר על מיניות ועל יחסי מין. השיר מרמז על חוויה בה מתעוררת השאלה, איך אפשר להיות נאהב/ת אם אביע הזדקקות וחולשה?
נשים, גברים ויחסי מין
מקובל לחשוב שיש פערים בלתי ניתנים לגישור בין נשים לבין גברים כשמדובר ביחסי מין. כשאני מתבונן לאורך השנים על זוגות בהקשר של יחסי המין בזוגיות, אני לא יכול להצביע על קו אחיד ביו נשים לבין גברים. אני יכול להצביע על כך, שהיחס למין ולמיניות הוא אישי.
כולנו מגיעים מרקע אישי: גדלנו במשפחה מסוימת ובסביבה שהשפיעה עלינו. עברנו אירועי חיים שונים ויחודיים. נכון, כולנו גדלנו והפנמנו את המוסכמות החברתיות סביב מין ומיניות. יחד עם זאת, לכל אדם יש את העולם שלו. לכל אדם אישיות ייחודית, ניסיון חיים ולמידה ממנו. הקול העיקרי והמשותף שעולה בטיפול זוגי הוא, שהדבר החשוב ביותר הוא ניסיון החיים האישי והלמידה ממנו. הלמידה, לפעמים יכולה להוביל למקומות אסרטיביים ואפילו תוקפניים בכל הקשור למין ולמיניות. באותה המידה, ניסיון החיים יכול להוביל לבושה ולהימנעות.
לכן, חשוב בטיפול זוגי לקחת בחשבון את ההבניה החברתית, אך לא להתייחס אליה כמרכיב העיקרי. כשאני עובד על מין ומיניות עם זוג, אני חותר לעזור לכל אחד מהם להכיר את עצמו. ללמוד את התפיסות שלו לגבי מין. לאסוף את ההתנסויות כולל פגיעות מיניות וללמוד מהן על עצמו. אני מנסה לעזור להביע במילים את החוויה של הימצאות ביחסים סביב המיניות, דבר שרוב הזוגות אינו מכיר. למעשה, עיקר העבודה היא לערוך היכרות עמוקה ככל האפשר, כפי שמתאים לכל אחד מבני הזוג. ההיכרות, בסופו של דבר עוזרת ללמוד שפה המחברת בין בני הזוג סביב יחסי המין וסביב המיניות. כאשר השפה נהיית שגורה, אמירה כמו "עכשיו אני פשוט לא רוצה", תיאמר בקלות ובטבעיות. היא תהיה מובנת, ישירה, מתוך כבוד ומתוך אהבה. כך גם היא תתקבל. כפשוטה וכמשמעה. והיחסים, מטבעם צריכים כל הזמן להיות מדוברים ולעבור שינוי והתאמה להיום ובהמשך למחר.